את המגירה הזו יצרתי במקור ביולי 2010, אחרי אירוע לא קל שהיה קשור באבא שלי. עד אותה מגירה "סבלתי" מכמעט חצי שנה של דממת-מגירות. ופתאום בא האירוע הזה והציף.
בתערוכה שהייתה בגלריה גרוס כמה חודשים אחר כך, עמד אבא שלי מול המגירה הזו, הביט והביט בשתיקה, ובסוף אמר "הבד שעליו כתבת את השיר – זה ממש כמו החולצות שאני לובש!" (מה שכמובן כיוונתי אליו מלכתחילה – ליצור רקע שיהיה כמו החולצות שהוא לובש…).
עברו כמעט שלוש שנים מאז. אבא שלי כבר איננו. גם לפני מותו וגם אחריו, יצרתי "בגללו" כמה וכמה מגירות-אבא. אבל לזו תמיד תהיה זכות-ראשונים.
לצערי, המגירה המקורית מ-2010 ניזוקה באחסון: יום אחד באתי לבדוק מה שלומה ומצאתי שעל הבד טוו כמה זחלים את הפקעות שלהם, אולי בדרך להפוך לפרפרים או השד יודע מה. הנזק היה בלתי הפיך, לכן הייתי צריכה להכין אותה מחדש, מההתחלה.
***שימו לב – המגירה נמכרה***
ההכרח הזה הפגיש אותי שוב עם השיר הזה של דליה רביקוביץ', ונדהמתי לגלות את ההשפעה שיש לו עליי, גם במפגש מחודש. זה אחד השירים הכי חזקים שאני מכירה. הוא ננעץ ולא מרפה.
אז הנה היא, המגירה החדשה-ישנה:
"האיש הזה שהיה בשכבר הימים אבא שלי
וחיבת אני לגשת למקום עמדו
מפני שאני הייתי הבת הבכורה שלו
ובכל לילה וליל הוא עומד לבדו במקומו
ואני חיבת לירד למקומו ולבוא
ורציתי לשאול את האיש עד מתי חיבת אני
וידעתי זאת מראש שתמיד חיבת אני"
דליה רביקוביץ', מתוך 'כל השירים עד כה', הוצאת הקיבוץ המאוחד 1995
חומרים: מגירה שנמצאה ברחוב כורש בת"א, בד מפוספס תכלת-לבן, כפתורים, דיו שחור.
חוץ מזה – הגעתי כבר ל-95% מהסכום הנדרש להוצאת ספר-אמן של "שירים למגירה". אתם יכולים להיות חלק ממנו –
רכשו ממני עבודה (החל מ-100 ש"ח בלבד!). כל הפרטים כאן
שירים למגירה - נועה אסטרייכר 
ניתן עדיין להצטרף?